06/07/2020
עוד דבר שמראה כמה המדינה שלנו דמוקרטית
עוד דבר שמראה לאן המדינה צועדת
בגלל זה הכל ירד למחתרת ויהיה יותר גרוע ויותר מחלות
אז תודה לפמניסטיות (עאלק) שדואגות רק לעצמן ולא הכפת להן מאחרות בכללללל!!!!
הן הזבל של המדינה ורק הן (הפמניסטיות) הורסות את הנשים הללו.
הן המרמורמרות המכוערות מבחוץ ומבפנים ועוד קוראות לעצמן פמניסטיות איכס זבל אמיתי.
כותבת Ayellet Ben Ner
----------
עצוב לי עצוב לי עצוב
אני מרגישה שנכשלנו במאבק.
לפני יותר משנתיים החלטנו לפעול יחד אחרי הקריאה הטרומית בה עברה הצעת החוק להפללת צרכני זנות. הסיכוי היה קטן אז אבל היינו קבוצה רעננה, נלהבת, עם קומץ אוהדים נאמנים וחופן של שונאות אדוקות.
בדיוק השילוב הנכון להפוך לקבוצה קטנה אבל חזקה.
קטנה אבל מנצחת.
אבל....
דיון אחרי דיון ראיתי איך סתמו לנו את הפה.
איך רשמו בפרוטוקול ואיך נתנו רק לדברים שמראש רצו שייכנסו, להיכנס לפרוטוקול.
עובדות מין לבנות
עובדות מין שחורות
עובדי מין ועובדות מין
וטרנסים וטרנסיות
ויהודיות וערביות
את כולןם השתיקו חזור והשתק
בועדות
בדיוני הרדיו והטלויזיה
עם כל ההשקעה שאני בעצמי ראיתי ועשיתי ויודעת שעשו אחרות
המוניות לירושלים וחזרה
התרומות שאספנו
שיחות הטלפון, הואטסאפ האינסופיות
ההתגייסות ברגעי משבר
החזרות לפני ראיון, הרצאה, דיון, כנס, ועדה
הלילות בלי שינה, המתח, הלחץ, המריבות...
המאמצים האנושיים שמעורבות ומעורבים בהם כל כך הרבה אנשים נהדרים.
כל אלה היו כלא היו, במחי החלטה אחת.
נכשלנו.
חוק הפללת צרכני זנות יוצא לדרכו בעוד ארבעה ימים כי אנחנו לא הצלחנו לעצור אותו
לא אותו
ולא אף אחד מהחוקים שלפניו
שבהם ניסינו אנחנו או אחרות, אנחנו או חברות, אנחנו או קולגות -
לפני שזורקים אותנו ואת הצרכים האמיתיים שלנו אל מחוץ לסדר היום, ניסינו לשים רגל בדלת רגע לפני שהיא נטרקת לנו בפנים.
נשים שעובדות במין. נשים שתומכות בזכות של נשים להתפרנס מהעיסוק הזה בביטחון ובכבוד.
בעיקר נשים. גם קטינות אבל בעיקר בגירות.
אנחנו, שנכשלנו להתארגן בזמן ולהפוך לכוח פוליטי מספיק כדי לעצור את חנק התעשייה שבה אנחנו עובדותים, שטוענים שמנצלת אותנו.
ואולי היא כן, אבל לא יותר מכל תעשייה אחרת. בוודאי לא מוסרית: עדיף לעבוד עם הגוף שלך מאשר עם שרשרת של ניצול ושל חומרים ושל יחסי תלות כלכליים שמצריכה כל עבודה אחרת.
ושטוענים שהורסת אותנו: מה שהורס אותנו זה ההסתרה והסטיגמה ואי הקבלה החברתית של מי ומה שאנחנו, הצורך להשאר בארון.
ושטוענים שכל אחת יכולה לעשות: מי שלא יודע.ת לקרוא אנשים, מי שאטומ.ה לשדרים של אחרים, מי שנכנס.ת למעגלים הרסניים של הכחשה והסתרה וטשטוש עצמי, תתקשה לשרוד בעבודת מין או שאפילו חלילה תמצא את עצמו.ה במצבים מסכני חיים. עבודת מין היא לא לכל אחת. והיא צריכה מערך תמיכה. בין אם משפחה, חברים, קהילה תומכת או מערך מאורגן אחר.
אני לא יודעת מה הייתי עושה אם לא היה לי את הדף הזה ואת ארגמן - ארגון נשים עובדות
---
אז כן, יצאו דברים יפים מהמאבק בחוק הזה - הדף הנהדר הזה וארגמן והרבה שיתופי פעולה בין הרבה עובדות מין ושורדות זנות וכל מי שקשורות או היו קשורות לתעשיית המין בישראל. ונוצרו חברויות אמת.
אבל את החוק עצמו לא הצלחנו לעצור וגם, אפילו אם הצלחנו ליצור סדק במערך ההשתקה האלים שהמדינה מפעילה עלינו בחסות סדר יום שמרני שמקדם רדיפה מתמדת שלנו ושל התעשיה שמפרנסת או פירנסה אותנו - זה עדיין לא מספיק.
עובדות מין עדיין חוות הפרה אלימה של זכויות בסיסיות מדי יום.
*
*
קרדיט לתמונה:
