30/09/2022
"אף אחד לא לקח אותי ברצינות ,
אמרו שאני לא יודעת לשחק, שאני לא יפה,
לא, המילים המדויקות היו שיש לי מראה מוזר
כי לא הייתי בשבלונה של מרלין"
היא נזכרת בחיוך.
"איך זה לא ריסק אותך?"
ספק שאלתי ספק קבעתי.
"שרדתי את מלה"ע ה-2, אחרי מה שאמא שלי
ואני ראינו ב'זכות' הנאצים באירופה,
שומדבר לא יכל לפגוע בי יותר".
העיניים המהפנטות שלה היו מלאות רגש
בדיוק כמו באחד הסרטים שלה
רק שהיא לא משחקת עכשיו.
אודרי הפבורן.
אני מסתכלת על האישה הכ"כ יפה הזאת,
אישה שהיא אייקון על זמני לאלגנטיות וסגנון.
בסרטים שלה כמו חופשה ברומא,
סברינה או ארוחת בוקר בטיפני,
היא הטמיעה מושגי לבוש על זמניים כמו
שמלה שחורה (בזוית שונה משאנל)
פנינים, טוטאל לוק שחור, חיבורים מתוחכמים
בין פשוט ולבוש, צוואר ברבורי ושיער אסוף
בפשטות מדויקת מעלה.
רק מהמחשבה על הדברים הנוראיים שאמרו לה
עולות לי דמעות צורבות בגרון והיא מדברת עליהם
בכזו שלווה.
כמה נשים צעירות או נערות היו ממשיכות הלאה
ככה אחרי שנעצו להן חרבות בבשר החי?
"אבל המשכת ולא ויתרת.
אני זוכרת שהגעת בכלל מעולם הריקוד.
איזה מטרה עמדה לך מול העיניים?"
שאלתי בעניין וראיתי איך המבט השליו שלה
מתחלף במשהו אחר.
"בעיקר להוכיח לעצמי שהם מדברים שטויות
ולראות את אמא שלי מחייכת שוב.
לתת לה להרגיש שוב את ימי הדוכסות שלה.
את מבינה, לא היו לי חלומות גדולים,
פשוט ידעתי שבעולם הזה נמצא כסף גדול
ואני יכולה להשיג אותו."
היא לקחה לגימה מכוס היין שלה והביטה בי
בחיוך המתוק שלה.
"אני מניחה שהיום את מודעת, אבל בזמנו
אחרי שהתפרסמת,
הבנת את ההשפעה של הסגנון והמראה שלך
על נשים?" שאלתי אותה בסקרנות מהולה בהערצה
שלא ניסיתי להסתיר.
"גדלתי עם אמא אריסטורקטית,
מינימליזם הוא הבסיס.
הסגנון סביבי תמיד נראה לי מוגזם ועמוס
אז המשכתי בשלי בגלל זה קראו לי מוזרה,
לא נראיתי כמו שחקניות אחרות בתקופתי.
לא התאפרתי, התלבשתי או החצנתי
את הנשיות שלי כמוהן.
גם אחרי הסרטים הראשונים שלי שהצליחו,
עדיין הרגשתי המהגרת, הלא שייכת.
כשהתחיל העניין סביב הסגנון שלי,
לשבח ואפילו להעתיק אותו, לא התייחסתי לזה
כאל מחמאה.
זה היה ניצחון."
היא סדרת שיחות דמיוניות פרי מוחי הקודח,
עם אייקונות אופנה, לא מתורגמות ולא מועתקות
מאף מקום.
האיורים של מוכשרת היקום, האחת והיחידה Neta Sitton
