16/08/2025
מאות עסקי מזון ישבתו מחר, גם האגנס. גם אנחנו.
לא כי בא לנו. לא כי מתאים לי לסגור מחר.
הצוות שלי ואני צריכים שגרה
וזה כבר יותר מדי זמן שאין לנו שגרה.
כל פעם שקורה משהו אנחנו נפגעים מזה. אנחנו הענף שהכי פגיע. כאילו הצרות הרגילות של חוסר כ״א, יוקר מחיה ורגולציה שחונקת לא מספיקות.
מתווסף לזה גם שאנחנו - וגם הציבור שמגיע למקומות הללו, מרגיש שזה לא בסדר ולא נכון, להמשיך כשהם שם, בעזה.
ומה נעשה ואלו החיים שלנו, מול החיים שלהם. אז אנחנו שובתים מחר כי המשפחות ביקשו. כי אנחנו איבדנו תקווה שמשהו אחר יחזיר אותם הביתה. כי בלי שנחזיר אותם איזה עתיד יש לנו? אין רמות אסקפיזם שיאפשרו לנו להמשיך, אפילו שאנחנו ענף שבמהותו אסקפיסטי.
ואין על הלקוחות שלנו. שבישלו איתנו לחיילים. שלקחו בירה למקלט באזעקה ולקחו טייקאווי כשאפשר היה.
ואין על הצוות שלנו. שיוצא למילואים וחוזר. שמגיע ודואג גם באזעקות.
הצוות שאמרו אנחנו חייבים שיגרה. חייבים מקום להיות בו ביחד.
ובכל זאת נשבות מחר. והאגנס יהיה סגור. והלוואי וכל העסקים סביבנו יהיו סגורים.
כי מה זה כבר ישנה אם רק אנחנו.
וכל אחד קובע.
האמנם?
כמה זמן אנחנו ברחובות... והשלטון שולט... והחטופים גוססים... והחיילים מסכנים את עצמם למען ארץ ישראל השלמה אבל הנקרעת מבפנים.
מסרבת להפסיק לחלום שלום. מסרבת להיכנע למעגל דמים אין סופי.
אז אנחנו סגורים מחר.
בואו להיות עם המשפחות באחת הפעולות המתקיימות מחר.
זה קשה וכואב אבל זה הדבר הנכון. לאסקפיזם יהיה זמן בהמשך.
